הססנות ופחד לקראת הנישואין


איך מתמודדים עם פחד לפני הנישואים?

הקדמה  התקופה שבה נערכים מפגשי ההדרכה לקראת הנישואין היא די רחוק מאירוע האירוסין ובקרבת התאריך שנקבע לנישואין,. אצל חתנים וכלות רבים זו תקופה מורכבת, כיון שהחוויות הראשוניות של הקשר מסתיימות בהרגל. עתה מתחילה הרגשת ספקנות - אולי ההצעות האחרות שלא נפגשתי איתן טובות ומתאימות יותר. את ההצעה העכשווית כבר חוויתי, מן האחרות נשארתי רק עם מידע חיובי מאד ודרכו של אדם לחפש כל פעם ריגושים נוספים ואחרים. כמו כן מתגלים בבן-הזוג דברים שלא נודעו לפני כן , לעיתים נראה שההורים אינם מתלהבים, מהחתן\כלה גם אם אינם מתחרטים. לעיתים מתפתחים וויכוחים בין החתן לכלה לגבי הרהיטים ומכשירי החשמל הנקנים. כל אלה משרים תחושה שאולי היתה טעות בבחירת בן-הזוג. מדריכי החתנים והכלות אמורים להיות ערניים למתחולל ברגשותיהם של המודרכים על ידיהם, ואם יש צורך, נכון ליזום שיחה עימהם על הנושא, כדי לסייע בידם לפרוק את אשר על ליבם ולפרק את מתחיהם, על ידי ליבון הסיבות להרגשתם הלא נוחה. זאת, משום שגם אם השיחה לא תביא את הפתרון המוחלט, בוודאי לא להחלטה מהפכנית, טבעו של אדם שכאשר הוא מסודר בהתלבטויותיו ויודע מה נוח לו ומה מפריע לו, מה מושך אותו ומה דוחה אותו, ההבנה והסדר המחשבתי מקילים עליו מאד. 

כאמור, קורה שמארוסים ומאורסות חשים תחושת חרטה על החלטתם לבא בברית האירוסין, צעד שלדעתם היה נחפז, והם חשים תחושה מאוד לא נעימה. לחלק מהם היו בעבר היסוסים והתלבטויות האם ללכת לקראת אירוסין עם בן-זוג זה, ולבסוף ההחלטה היתה חיובית - עתה לאחר שהם נרגעו מההתרגשות שנוצרה מסביב האירוסין והברכות מהחברים ומהמשפחה ותוספת השבחים עד כמה הם זכו, הם עוברים לתקופת רגיעה שתקדם להכנות לחתונה. בתקופה זו מוחם משחזר בקצב שלהם את מה שעבר עליהם את תהליכי הפגישות, החרדות והתקוות ולעיתים הם מגיעים למסקנה שהחששות שהיו להם לפני האירוסין היו מוצדקות, והם זקוקים לבן-זוג בעל תכונות אחרות ממה שזכו בו. שלשה מעברים יסודיים אדם עובר עלי אדמות, הראשון לידתו. פסיכולוגים טוענים שזו היא טראומה קשה מאוד לילוד. 'ספר העיקרים' (ד לב) כותב שהתינוק בוכה בעת לידתו משום שמשנים את הרגליו – 'תשעה חודשים הייתי ברחם אמי ומדוע אתם מנתקים אותי משם'. המעבר השני מתחולל בעת נישואיו. המעבר השלישי עזיבת העולם לאחר אריכות ימים ושנים. בהבדל מהמעברים הראשון והשלישי – לידה ומוות, שאינם נתונים בידי האדם עצמו והקב"ה מחליט עבורו - במעבר השני, הנישואין, נתן הקב"ה לאדם את ה'בחירה' את המצווה להינשא ועם מי לקיים אותה. כאשר הוא בוחן את המוצע לו, הוא עצמו צריך להחליט אם להתקדם עמו לקראת אירוסין ונישואין, או לגשת להצעה אחרת. יש, שקל להם לקבל החלטה חיובית. הדבר יכול לנבוע בעקבות התפעלות מיתרונותיו של השותף העתידי לנישואין. 

ההחלטה המהירה יכולה להתקבל גם בעקבות סבל מן הרווקות, שממנה רוצים 'לברוח', ויכולה לנבוע גם מקלות דעת. אפשר לזהות שעל פי רוב בנים מחליטים החלטה חיובית מהירה יותר מאשר בנות. קשיי ההחלטה של בנות נובע מסיבה חיובית - תפיסת הנישואין בתודעת הבנות 'אומרת' שהיא עומדת להתחבר לחלוטין לאדם אחר, ונכנסת עמו למחויבות מוחלטת, ולצורך זה דרושה להיות לדעתה ולתחושותיה לא פחות מהתאמה מלאה ומושלמת; ואם יש ספק קל כל שהוא לגבי ההתאמה בהיבט מסוים באישיותו, הדבר מרתיע אותה ומקשה עליה לקבל החלטה חיובית. לעומת זאת, כיון שתכונת הגבר ממריצה אותו לחופש ודרור לכן גם הליכתו לנישואין אינה עם מגמה של 'התחברות מוחלטת', לכן הוא פחות חושש מהנישואין והדבר מקל עליו לקבל החלטה מהירה יותר. על 'חיבורה' של האשה לבעלה יותר חיבורו של הבעל לאשתו כותב המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב האמונה סוף פרק א): "...אמונת אשה לאיש יותר מן אמונת האיש לאשה. ....ותבין זה, כי האיש מותר באחרת ואין האשה מותרת באחר".

ההיסוסים לאחר האירוסין יש מאורסים המאושרים בתקופת ארוסיהם, ושביעות רצונם ממצבם נוסקת מעלה מעלה. לעומתם יש מאורסים שמצב רוחם משתנה חליפות מהתלהבות רבה להססנות. לעומתם, יש גם מאורסים ואינם מועטים, שחולפות במוחם וברגשותיהם תחושות חרטה וחוסר בטחון מוחלט במצב שבו הם נמצאים. לעיתים אפילו תחושת השפלה – כיצד הרשו לעצמם להחליט מהר כל כך, בנושא גורלי כה חשוב. לעיתים הם הבחינו לפני האירוסין בשוני מסוים הקיים ביניהם, אך סברו שיוכלו להתגבר עליו, או שניתן לשינוי; אך עתה, בהתקרב תאריך החתונה הם סבורים שהשוני מפריע להם וכנראה לא ישתנה גם בעתיד. אצל מאורסים אחרים מתפתח ספק בנכונות הצעד שעשו, גם אם לפני האירוסין הם היו בטוחים בצעדם. חלקם סבורים שהחלטתם נבעה מחוסר מידע מלא על בן-הזוג. אחרים סבורים שאולי החמיצו הצעה טובה יותר מבחינת אישיותו של בן הזוג, משפחתו, או התנאים הכלכליים שהציע. לפעמים נוצרת משום מה תחושה שבן-הזוג היה נראה נאה יותר לפני האירוסין, ועתה הוא נראה פחות נאה. יש הטוענים שדווקא מן הפגישות אחרי האירוסין, כשבן-הזוג פתוח יותר ואינו בורר מה לומר ומה לא לומר, הם למדו שרמתו הרוחנית או האינטליגנטית ירודה ואינה מתאימה לצפיות שחלמו עליהן שנים רבות. 

אירוסין בכפיה לעיתים יש חתנים וכלות שאינם משלימים עם חיובם ללכת לנישואין, והסיבה לכך כיון שהם סוברים שהפעילו עליהם לחץ להתארס. בדרך הטבע אדם מתחבר למה שהוא בחר בו (אותיות 'בחר' ואותיות 'חבר' מקבילות אלו לאלו כיון שאדם מתחבר למה שהוא בחר – הרב יצחק הוטנר זצ"ל). אי ההשלמה זו מצויה גם אם אינם יכולים להצביע על חסר משמעותי בשותפם לאירוסין. בין החתנים והכלות נוכל למצוא כאלה שהחליטו להתארס ללא התנגדות פנימית, אך גם ללא רצון עצמי מוחלט, אלא משום שהוריהם הכתיבו להם את הצעד הזה בצורה גלויה או סמויה, או שקיבלו את דעת רבם, או שהמצב הכלכלי של המשפחה נחות ומחוסר ברירה נזקקו להינשא לאדם ממשפחה בעלת יכולת כלכלית גבוהה, או שהמשפחה החשובה והמכובדת קסמה למאורס או להוריו. לעיתים, מעורבות בכך לא רק גישה הגיונית לצורך כלכלי עצמאי ובניית העתיד המשפחתי בלא קשיים, אלא אף תחושת רחמנות והגנה על ההורים, שלא יזדקקו להיכנס ללחץ כספי מעבר ליכולתם. לעיתים רק אחרי האירוסין מתפתח במחשבתם ההרהור שבעצם 'לחצו' עליהם. יש הסבורים שהחלטתם להתארס נוצרה כיון שהם נפגשו עם בן-הזוג פעמים רבות אך השהו את מתן תשובתם, ולכן חשו חובה מוסרית לתת תשובה חיובית. וכיון שלא יכלו לשלול את ההצעה, החליטו בחיוב. 

קשיים מובנים כאשר המדריך או המדריכה מזהים היסוסים אצל מודרכיהם, ראוי לפתח עימהם שיחה בנושא זה כדי לבחון אם יש סיבה חריגה לקשיים הרגשיים שנוצרו, או האם הם קשיים מצויים לפני חתונה, ועל פי זה יש לנתב את השיחה עימהם. ההתלבטויות האופפות את המאורסים הן תהליך מצוי, מובן והגיוני, ואין בו דבר מפתיע, ואף אינו יחודי לעומדים להתארס ולהינשא. זה קושי המצוי אצל כל אדם כאשר הוא עובר למצב חדש שעדיין אינו מכיר אותו ובוודאי לא התנסה בו. כך היא גם הרגשתם של הבחור והבחורה האמורים לעבור מתקופת הרווקות לתקופת האירוסין והנישואין הדבר מהווה עבורם כניסה למצב חדש שאינו מוכר, המחייב שינוי הרגלים ולהתנהג התנהגות שאינה מוכרת. לכן הם מאבדים במידה מסוימת את תחושת הביטחון העצמי ומצויים בתהייה על מה שיקרה בעתיד. התהיות של העומד בפתחה של חופה, נרקמות ועולות במחשבתו כיון שבנישואיו הוא יהיה בעל לאשה, והיא תהיה אשה לבעל. הוא יתנתק מהוריו ומחבריו, יצטרך לפרנס משפחה, להיות הורה לילדים, חתן או כלה של הורי בן זוגו, וכו' וכו' – בעוד שעד עתה הוא היה אדון לעצמו. גם אם היה שייך למסגרת מסוימת המחייבת במידת מה את הנמצאים בה, אך בגילו ובמצבו בין החברים הוא עשה כמעט כל מה שרצה. אמנם הוא היה חייב להסתדר גם עם חברים השונים ממנו, אך הוא בלבד קבע את עוצמת הקשר אליהם. לעומת זאת, עם האירוסין הוא נכנס לתהליך של כבילות לבן-זוג השונה ממנו בהכרח, דבר המחייב אותו לבצע פעולות לא לפי הקצב וההחלטה שלו. קשר ומעשים שלאחר הנישואין יהיו מובנים מאליהם, אך עתה בגלל תחילת התפתחות השינויים, המאורס מתקשה להסתגל לתהליך החדש, ו'גופו' המצוי בהתנהגות של העבר מתקומם נגד המעבר למצב השונה בהווה והמעותד לו בעתיד; זאת גם אם הוא שבע רצון מבן-הזוג שעמו יכנס לחופה. ספר העיקרים (ד לב) כותב שבגלל שטבעו של אדם להתנהל לפי הרגלו הוא אינו רוצה למות גם אם חייו מלאי ייסורים כיון שהוא 'התרגל' לחיות. כמו כן, עד עכשיו היה אדם חפשי - והנה הוא מגלה שהוא מוגבל בתנועותיו ובדיבורו. לראשונה המאורס מבחין שהוא מחויב למשהו, למישהו; עליו להתחשב בכלתו ועליה להתחשב בחתנה. הוא נכנס למסגרת המחייבת להתייחס להורי שותפו לנישואין. הוא נאלץ לחלוק עם מישהו את החלטותיו, וחש בכך הגבלה על רצונותיו ומיגבלה בתנועותיו. פעמים כבר אין על מה לדבר בעת שהם נפגשים, ונוצר מצב מביך ולא נעים, והספקן חושש שגם לאחר החתונה יהיו מצבים מביכים כאלה. כמו כן, מבחינים החתן והכלה לראשונה בצורה ברורה בהבדלים שבין גבר לאשה, והמאורסים ה'טריים' עדיין אינם יודעים כיצד להגיב בכל מקרה של ניהול מערכת היחסים החדשה. גם אדם שידע לנהל מערכת יחסים נפלאה עם חבריו וידע להגיב נכון בכל מקרה, ולעיתים יכול אף לעקוץ בחידודי לשון את חבריו ושום דבר רע לא התרחש - לפתע נוכח לדעת שעליו ללמוד מחדש ניהול מערכת שונה, של התייחסות לאשה מצד המאורס, ולגבר מצד המאורסת. שניהם מגלים שעליהם ללמוד גם כיצד להתייחס להורי בן-הזוג, ולעיתים מדובר בהורים רגישים או מבוגרים ה'עושים ענין' מדברים שצעירים לא היו מתייחסים אליהם כלל. פעמים רבות קורה שבן-הזוג הנשוי מתיחס למלה או למשפט שנאמר על ידי זולתו כדיבור פוגע, אילו היה מנסה ללבן את הנושא עם ה'פוגע' ייתכן שהיה מתברר שלא היתה כל כוונה רעה בדבריו ואף ההפך הוא הנכון, שהוא התכוון להיטיב עמו. אך ביחסים שבין ארוס לארוסתו לא נעים לו לברר את הנאמר, והוא נושא עמו את תחושת הפגיעה, המתפתחת לנסיגת רגשות כלפי הזולת. המאורס חש בשינוי גם בהתייחסות החברים הסובבים אותו, שהרי הוא עבר לקבוצת המאורסים המתעתדים להיפרד מהם. כמו כן, דיונים ושיחות בנושאים שסיקרנו אותו מאוד עד עתה, ולכן השקיע בהם שעות רבות, נדחקים הצידה על ידי נושאי מחשבה חדשים וטרדות מעולם אחר – מחשבות הנראות חשובות יותר מחד גיסא, ומאידך, עקב חוסר התנסות, מפחידות יותר. 

דעת ההורים קיים מצב נוסף הגורם לספקנות ולחרטה ובעיקר לנסיגת רגשות. חשוב מאוד לחתן ולכלה לקבל את דעתם החיובית של ההורים, שיתכן שהיתה  נלהבת בשלבים הראשונים של הקשר ותרמה במידת מה להחלטה להתארס, אך ההורים שינו את דעתם לאחר האירוסין, אם כי אינם סוברים שצריך להפר את האירוסין. החתן והכלה חשים בכך, ונגררים לעצבות. שינוי דעת ההורים עשוי להיווצר כאשר הם סבורים שמחותניהם לא עמדו בהתחייבותם להשתתף בהוצאות השאת הבנים, או שהם גילו שלמשפחת המחותנים יש הליכי התנהגויות השונים מהרגלי ההתנהגות שלהם ומתפיסת עולמם. מצב היוצר אי-הבנה לגבי סוג הדירה האמורה להירכש, או רמת החתונה שתיערך, מיקומה וזמנה. לעיתים החתן או הכלה מבינים מהוריהם שאין להם טענות נגד מחותניהם אבל 'הם לא כל כך נראים להם'. גם מצב זה פוגם במידת מה בקשר שבין המאורסים, אע"פ שהם דווקא סבורים בניגוד להוריהם שהמחותנים חיוביים מאוד. לפעמים ההיכרות הקרובה של ההורים עם החתן או הכלה החדשים, גורמת להם לומר ב'קול' שאילו הם היו יודעים עליו לפני האירוסין את מה שהם יודעים היום, לא היו מסכימים לקשר שנרקם. 'שידורים' אלה נקלטים ברגשות המאורס או המאורסת וגורמים לכרסום איטי של רגשות כלפי בן-הזוג. הפחתת הרגשות החיוביים עשויה להתחולל גם כאשר החתן או הכלה, אינם מסכימים עם דעת ההורים וסבורים שהחתן או הכלה הם בעלי ערך רב. הדבר יכול להשפיע על רגשותיהם גם אם ההורים אינם מבטאים במפורש את רחשי ליבם, אך חוסר שביעות הרצון בולט בהתנהגותם וב'שפת הגוף' שלהם. לעיתים התנהגותם של ההורים אינה נובעת מאי-שביעות רצון, אלא שהם 'מחמירים' באי התערבות. כך הם נהגו לפני האירוסין, וכך הם נוהגים גם לאחר האירוסין. אולם החתן או הכלה מבינים זאת כאי-שביעות רצון. יש בנים או בנות שיש להם צורך רב שההורים יהיו מרוצים מאוד, ואם הדבר אינו קיים, מתפתחת ספקנות לגבי הקשר.   הקשיים הרגשיים והספקניים של החתן והכלה בדרך להקמת בית משותף מתחילים לקראת ההחלטה להתארס, וחוזרים ועולים לקראת החתונה. אך הפעם בהתלבטות מציקה יותר - האם ההחלטה לקשור את חיי עם ההצעה שהוצע לי היתה נבונה. הספקות עולים לעיתים בעוצמה מועטה, ולעיתים בעוצמה גדולה; אלא שבהבדל מהחלטה שלפני האירוסין שבה יש להחלטתו של המתארס השלכות הנוגעות אך ורק לו, ולא למשפחתו, בהתלבטות לאחר האירוסין ולקראת הנישואין כאשר עולה המחשבה אולי לסגת מהצעד שנעשה, יש לדבר השלכות גם להוריו למשפחתו, לכלתו או לחתנה ולמשפחה, ולכן הלחץ הרגשי שהמהססים נמצאים בו לקראת החתונה הוא רב יותר מאשר לפני האירוסין. החתן או הכלה מרגישים שמעתה אין הם יכולים לקבוע את החלטתם על פי צרכיהם האישיים בלבד, אלא עליהם להביא בחשבון את ההשלכות למשפחתם ולמשפחת הצד השני ולכן הם חשים שאין להם דרך לסגת ממנו.  

הבעיה היא בין המאורס לעצמו עם זאת, אפשר לקבוע שברוב המקרים שבהם מתפתחים ספקות או הרהורי חרטה, אלה הם תהליכים רגשיים העוברים על המתחרט בגלל קשיים עם עצמו ואינם קשורים בהכרח ל'חסרונות' המצויים כביכול באישיותו של בן-הזוג ולתכונותיו. גם על הנראים מאושרים עוברות מפעם לפעם תחושות של אי-נחת מהמחויבות שאליה הם נכנסו. החיוך הרחב הנסוך על פניו של המאורס המלמד לכאורה על אשרו, אינו מוכיח בהכרח שאין לו חששות, אלא שהוא מאציל מבע של אושר על פניו כדי שיראה תואם לציפיות המתבוננים בו, המצפים לראות חתן או כלה מאושרים ושמחים.  

התנהגות נכונה של המהסס לעיתים, כאשר עוברות על המאורס או על המאורסת תחושות פחד והססנות, הם אינם מנסים או שאינם מסוגלים להסתירן. בפגישתם עם בן-הזוג הם 'קפואים' מעט, וברוב המקרים הלה חש בכך, וגם הוא נעשה מאופק מעבר לדרוש בקשר שבין ארוס לארוסתו, מצב ששוב גורם למהסס תחושת ריחוק ורצון להסתלק מהקשר שנוצר. הפתרון להרגשות אלה הוא הידיעה שהן טבעיות ונורמאליות; ואדרבה מי שאינו חש בהיסוסים ובחששות לקראת נישואיו, כנראה אינו מודע דיו שהוא עומד להיכנס למסגרת חיים שונה לחלוטין ממה שהורגל לה עד היום. לכן חשוב מאוד, שגם אם קיימת הססנות יש 'לשדר' לבן-הזוג המאורס ידידות וסבר פנים יפות, ובעקבות זאת גם הזולת יגיב בידידות. לעומת זאת כאשר המהסס מאיר פנים על אף תחושותיו העצובות, בן-זוגו משיב לו הארת פנים והידידות הולכת ומעמיקה ועמה יחד פוחתת התחושה העצובה. כלל זה קבע שלמה המלך, החכם מכל האדם, באומרו (משלי כז יט): "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כלומר: אדם מגיב על פי התנהגות הניצבים מולו. כיון שכמעט תמיד גם בהימצאות במצב רוח שאין בו התלהבות המאורסים אינם עוצרים את ההתקדמות לקראת הנישואין, התנהגות חיובית זו תועיל למהסס לשקול את צעדיו במתינות ובשיקול דעת, באופן עצמאי מבלי להיכנס למערבולת רגשות בינו לבין שותפו המיועד לנישואין. בנוסף לכך, בכל פעם שעולה במחשבה דבר שלילי על בן-הזוג, אין לדחוק אותו מחוץ למחשבה בצורה ישירה, אלא יש להשתדל לעבור למחשבה אחרת. טוב מזה: להתאמן בתהליך של התמקדות בהיבטים החיוביים שבבן הזוג – במעלותיו וביתרונותיו. לתהליך זה יזדקק המאורס גם לאחר נישואיו; ולכן, התרגלות למחשבה חיובית זו, יפה שתיעשה שעה אחת קודם.  

האם צריכה להיות משיכה  יש האומרים, שאמנם אינם יכולים להצביע על חסר כל שהוא המצוי     בשותף העתידי לנישואין, אך הם חוששים שמא יש חסרון בקשר שנוצר, והוכחה לכך שהרי הם אינם חשים תחושה של שביעות רצון ושמחה כלפיו ובודאי לא התלהבות – תחושה שלדעתם אכן קיימת אצל חבריהם המאורסים, הנראים מאושרים מאוד ואף נלהבים. הם מצביעים גם על כך שאינם מתגעגעים להיפגש עמו, וגם כשהם נפגשים לא תמיד יש להם על מה לדבר. ל'משיכה' יש יתרון, כיון שהיא קושרת בין בני-הזוג, ומרדימה את הפחדים הטבעיים האמורים לאפוף אדם לפני מעבר קיצוני מרווקות למסגרת נישואין שהיא כמעט בלתי הפיכה. אולם היא אינה מלמדת על התאמה, אלא שהמוצע ממלא לי צורך חזק המרנין את ליבי; וכיון שצרכי האדם משתנים, אמנם 'המשיכה' מלמדת שכרגע אנו מתאימים, אך לא נוכל לדעת אם נתאים לאחר הנישואין כשצרכינו ישתנו (הרחבה מצויה בספר 'הבית היהודי ח"ב, במאמר 'הצורך המקשר'). מפי מורי ורבי, הרב שלמה וולבה זצ"ל, שמעתי בשם ה'חזון איש', שאין צורך בהרגשת 'משיכה' בין המשתדכים, כדי להחליט להתקדם לאירוסין, די שאין הרגשת דחייה. בתקופתנו אומרים גדולי ישראל, שצריך שתהיה נעימות בין המתעתדים להינשא. יש הטוענים שיש סיכון בכניסה לנישואין מתוך התאהבות מוגברת, משום שהשגרה ותנאי החיים שלאחר הנישואין יביאו למצב שההתלהבות תפחת והטעם של פעם יתן תחושה שמשהו לא בסדר אצלנו. בחסר הקשר בין משיכה להתאמה אפשר ללמוד מהקהילות החסידיות שההליכה לנישואין נעשית כאשר כמעט ואין הכרות בין הבחור והבחורה לפני האירוסין ואף לא מפגשים לפני החתונה וכמובן שלא מתפתחת 'משיכה' זוגית, אף על פי כן איננו מבחינים בהבדל בהצלחת הנישואין בין הקהילה החסידית לבין קהילות אחרות שבהן קיימת אפשרות בחירה רבה יותר של המשתדכים עצמם, ואף מפגשים רבים לפני החתונה. תופעה זו מלמדת שכאשר הבחור והבחורה בעלי רקע דומה שייכים לקהילה אחת, שניהם קיבלו חינוך זהה, הם בעלי שאיפות זהות, מה שיקבע את הצלחת נישואין הוא הידע הנכון להתנהגות הדדית ראויה ותקינה כנשואים, יחד עם ידע על ההבדלים בין גבר לאשה, ולא רמת ההיכרות ותחושת הרגשות שהיתה להם לפני נישואיהם.   

סיבות רבות לחוסר משיכה נכון לדעת שיש אנשים שטבעם להתלהב, וכך מתבטאת אישיותם גם במערכת הזוגית; ויש שאינם נותנים ביטוי עוצמתי להרגשותיהם ולחסר אין המשיכה כל שייכות לרמת הקשר לבן-הזוג. חסר בתחושת המשיכה העכשווי, נובע לפעמים בעקבות משיכה חזקה שהיתה במפגש שידוכי בעבר עם הצעה אחרת, שבסופו של דבר לא יצא לפועל. ההרגשה החיובית והנעימה הקודמת נהפכת ל'סרגל' ולמודד נעימות בפגישות העכשוויות, ואם הנפגש אינו חש בהרגשה דומה, הדבר מרתיע אותו ו'משדר' לו יכול להיות שהייתי צריך לבא בברית אירוסין עם הצעה אחרת. ברוב המקרים 'חוסר המשיכה' נובע מ'פחד נישואין' שהמאורסים אינם מזהים אותו כ'פחד' כיון שעקרונית הם רוצים להינשא. ועל המדריך והמדריכה להבהיר לחתן או לכלה שאמנם הם בטוחים שברצונם להינשא אך יחד עם זאת הם פוחדים לעשות את הצעד הזה. הפחד להינשא נובע מסיבות שונות. ברובו הוא נוצר ברגשות של בנים ובנות להורים שזוגיותם לא היתה החיובית – ריבים וויכוחים נשמעו בבית לעיתים תקופות. אבל ישנן סיבות רבות נוספות, למשל התפתחות של הפחתת רגש כלפי בן-זוג מתפתח ברגשות של המחפש שלמות, וברור שאין אדם מושלם. יש המתקשים לערוך שינויים במהלך חייהם, וכניסה לנישואים הוא השינוי הגדול ביותר שאדם עובר בחייו. יש הנרתעים מלהיכנס למסגרת שאין אפשרות לסגת ממנה. אפשר גם לזהות בנים או בנות המודעים מאוד למה שיקרה בעתיד לאחר הנישואין והם חוששים מ'לקיחת אחריות', או רתיעה מלהיות הורה לילדים, וכן חשש מלחצים כלכליים. כמו כן, כאשר אדם מזהה שבן-זוגו ערכי יותר ממנו, מוכשר הרבה יותר ממנו, הוא חש תחושת דחיה מפני ההתמודדות שתהיה לו לאחר הנישואין. לעיתים הרתיעה מהנישואין מתפתח כאשר מזהים שהמעותד לנישואין ירא שמים הרבה יותר ממנו, ונרקם חשש שהוא יגביל את התנהגותי ותחביבי, ואף יחייב אותי לעשות דברים שאיני מתלהב לעשותם. כאמור, הפחד מפני הנישואין יוצר הפחתה במשיכה - 'אתה נראה די מתאים לי לנישואין, אך דוקא בגלל זה אני חש דחיה כלפיך כיון שהתאמתך לי מחייבת אותי לעשות דבר שאני חושש ממנו'. הדבר דומה למורה שלא הכין את החומר הלימודי אותו הוא אמור להקנות לתלמידיו בכל זאת הוא נאלץ לעמוד בפני כיתתו מבלי שיהיה בפיו מה ללמד; בעקבות זאת הוא מפתח עויינות דקיקה כלפי תלמידיו – 'בגללכם אני צריך להישאר כאן בעוד שאין לי מה לומר לכם'. לקראת הנישואין גדל הפחד ופוחתת המשיכה, כיון שהמאורס יודע שהגיעה עת הביצוע שממנו הוא חושש. 

שינוי הרגלים.   אדם נע תמיד בין הרצון לדבר חדש ובין הנטייה להמשיך את מה שעשה עד עתה. תהליך דומה עובר על המתלבט לקראת נישואין. מחד גיסא הוא רוצה 'לנסות' להיות נשוי; מאידך, הוא מעדיף להישאר רווק, בעיקר כדי לא לקחת עול על עצמו. המעניין הוא שככל שאדם מתבגר רצונו להינשא מתעצם, אך ההרגל הממושך להיות רווק ומשוחרר מכל עול, מקשה עליו יותר להיהפך לנשוי. ברוב המקרים התפתחות החששות החל עוד לפני האירוסין, כמעט כל העומד לפני הכרעה אם להתארס או להמתין להצעה אחרת, חש דווקא אז, בעת הצורך להחליט, הפחתת רגשות חיוביות כלפי המוצע לו. משהו פנימי אומר לו: אם תתחתן תיאלץ לעזוב את החברים וההורים, תוגבל בחופש התנועה שיש לך כרגע וכו; ומאחר שהתרגל להורים ולחברים, הוא חש תחושת בטחון עצמי להמשיך להיות צמוד אליהם. לעומתם, בן-הזוג המוצע לו, עדיין לא מוכר דיו כמעניק בטחון. מה עוד - כשאנשא איהפך לבעל משפחה, אחראי לפרנסת המשפחה, להיות הורה , בעל בית, וכיון שבתפקידים אלה אלה הוא עדיין לא התנסה גוברים ברגשותיו החששות עוד ועוד. הפחד להינשא נובע גם מקירבה לבני-זוג שנכשלו בנישואיהם – הורים, אחים או חברים. גם אם כרגע הזוגיות של ההורים היא תקינה, לעיתים הוא חווה בילדות סכסוך בין ההורים ונכווה והדבר נרשם בתת-המודע שלו. אף על פי שבמודע אין הוא זוכר. הפחד הוא שמא גם אצלו יווצר תהליך דומה. לעיתים הוא 'מצלם' בדמיונו תמונות המראות כיצד הוא מסתכסך עם רעיתו, בדומה לריב שחזה אצל הוריו. הפחד ש'נרכש' מכישלון הזוגיות של ההורים, הופך בלא משים את בן-הזוג המוצע למפחיד, משום שנראה לו שכל אחד מהוריו היה מסתדר אילו היה חי לבדו, אלא שהקשר הזוגי הוא שהיה בעוכריהם. אם כן, כשאנשא אסבול מבן-זוגי באופן דומה. לעיתים קרובות כאשר בהדרכה לקראת הנישואין החתן או הכלה מבינים שקיפאון  הרגשות בשלב הזה נובע מפחד שמא יקרה אף לו מצב דומה למה שהיה אצל ההורים, פוחתת רמת הפחד, כי כאשר אדם מבין ממה הוא סובל פוחתת רמת הסבל. 

לקראת נישואין לפני כל הכרעה חשובה אדם עובר תהליך של 'פחד'. כמו כן לקראת כל מעבר חשוב בחיים אדם מצוי בתחושה של חוסר בטחון עצמי. הרגשה זו שזר הבורא ברגשותיו של האדם, היא חשובה ומועילה והיא חיובית במקורה ונועדה לעורר את המחליט להיות זהיר בבחינתו את הנתונים החיוביים והשליליים לקראת ההחלטה. המצב היחיד שבו תוצאת הפחד תוגדר כשלילית, הוא, אם רמת הפחד מצויה באדם במינון כה גבוה עד שהוא 'משתק' את הפוחד ומגביל את יכלתו לפעול כפי שהוא אמור לפעול. כאשר אדם מתלבט אם לעשות פעולה מסויימת יום יומית או לא לעשותה, קל לו להחליט כיון שאין כל כך משמעות להחלטתו, לבחור באפשרות הראשונה או השניה, לפי שגם אם יתברר שההחלטה היתה שגויה ההפסד אינו רב ואפשר להשלים עמו. אולם כאשר ההתלבטות היא בנושא חשוב כמו למשל לעבור דירה, ויותר מכך להגר לארץ אחרת, ההתלבטות קשה יותר, כיון שלכל צד שיחליט יש השלכות רבות מאוד. אולם כאשר אדם צריך להחליט בנושא שהוא בלתי הפיך ויש לו גם השלכות רבות מאוד לאורך שנים רבות, הרי ההתלבטות קשה עד מאד, וכמוה המעבר למצב החדש. כמו כן יש לזכור שכאשר אדם צריך לעשות פעולה מסויימת, אם הוא אדם בוגר ובעל ניסיון הוא אוסף נתונים במודע ובלא מודע לקראת החלטה אם לעשות פעולה זו או להימנע מלעשותה. ההחלטה שהוא יקבל בנויה על ההגיון שבדבר ועל אוסף נתונים מהעבר – מחשבתו שוקלת מה הן יכולותיו ומה היו התוצאות של פעולותיו בעבר – במה הצליח ובמה נכשל, ומה המסקנות שהסיק מהן, לעומת זאת, החלטה על אירוסין ולאחר מכן הקמת בית היא של אדם צעיר, והנושא אינו נמצא בהיסטוריה של המועמד להינשא, בודאי הוא לא עמד בפני החלטה שההשלכות שלה היא למחויבות לתקופה ארוכה כל כך כמו אורך תקופת נישואין. כמו כן, מלווה אותו הרגשה קשה של מה יהיה אם ארצה להתחרט, הרי לא אוכל. גם אם הבחור והבחורה התייעצו עם 'מביני דבר' שלב ההחלטה ולאחר מכן המעבר לנישואין 'מפחיד', כיון שאין אדם שיכול לסייע להם בצורה בטוחה שההחלטה נכונה, משום שהאדם שעמו התייעצו ניזון רק מהמידע שהם מסרו לו. התוצאה היא, שכיון שאנו מאמינים שלכל אדם יש בן-זוג המיועד לו, אם כן רק אדם אחד הוא המתאים לי, לכן עולה השאלה הסמויה איך אדע בוודאות שהוא בן-זוגי האחד המיועד עבורי. גם אם יש לי דעה טובה על מי שאני אמור להתייצב עמו בקרוב מתחת לחופה, האם בטוח שאין שותף טוב ממנו עבורי. תחושה זו במקורה אינה קשורה דווקא לזוגיות אלא למבנה האישיות של בני-אנוש שאינם מרוצים ממה שיש להם, ומחפשים את מה שעדיין אין להם. גם אם היו לבחור ולבחורה הצעות רבות, והשותף העכשווי נבחר מתוך אותן ההצעות הטובות: 'אם כן ודאי שמה שבחרתי הוא הטוב והמושלם ביותר' - המציאות והמחקר מלמדים שככל שהיו להם אפשרויות בחירה בין הצעות רבות יותר, כך יגדל חוסר הביטחון שהם בחרו את המעולה ביותר. לעומת זאת, ה'אין ברירה' מתקבל ברגשותיו של האדם כברירה הטובה ביותר. 

מראה חיצוני אנחנו מזהים הבדל בין גבר לאשה הבוחנים בן-זוג לצורך נישואין. לשניהם חשוב ששותפם לעתיד יהיה יפה, אך בשקלול הנתונים של המוצע, בנים יותר מבנות נותנים חשיבות ליופי, של המוצע להן. זאת על אף שבנות משקיעות בשיפור המראה והביגוד שלהן יותר מבנים. הסיבות: קיימת תודעה כללית שיופי חשוב בנשים (רבנו יונה משלי יא כב). סיבה נוספת, כיון שבמבנה הנפש הנשית מצויה שאיפה לשותפות ואחריות למשפחה (יותר מאשר היא מצויה בגבר), הבחינה התת-מודעת שלה על הבחור המוצע לה מתרחבת להיבטים נוספים בגבר, וב'שקלול' כל הנתונים יחד פוחת מקומו של היופי, בחשבון הסופי. לאחר הנישואין שונה רמת ההתיחסות למראה מאשר לפני כן. במפגשים השידוכיים והמאורסים הנפגשים 'מחוברים' בשיחה ובהתבוננות. המראה החיצוני תופס בערך ארבעים אחוז מהקשר. לאחר הנישואין, כיון שנקודות השותפות רבות יותר, תפקיד החיצוניות בקשר יורד לעשרה אחוזים. לאחר שנתיים, המראה החיצוני כמעט לא משמעותי כיון שבני-הזוג עשו דברים רבים יחד ודברים אלה הם המאחדים העיקריים ביניהם. (עיין בספר 'ביתך שלום' במאמר 'יופי בשידוכים'). כמו כן, לקראת ההחלטה על אירוסין ובהתקרב תאריך הנישואין המחשבות עסוקות גם ב'מה יאמרו החברים\ות והקרובים', וה'מה יאמרו' תופס מקום רב בשיקולים, ועל פי רוב החברים והקרובים נראה לנו 'מחמירים יותר'. 'שמירת עיניים': פעמים כשבחור נשאל מדוע אתה רוצה בחורה נאה בדוקא, תשובתו היא: אינני רוצה להתמודד עם הקושי של 'שמירת עיניים'. נכון שמדריך החתנים יבהיר לו ש'שמירת עיניים' תלויה בראש וראשונה ב'יראת שמים' שלו ולא במראה של אשתו. כמו כן, שמירת העיניים מושפעת בעיקר ממערכת היחסים הזוגית: כאשר היחסים הזוגיים תקינים גם מי שרעיתו אינה נאה הצורך שלו להשתדל לשמור את עיניו הוא קל; לעומת זאת, אם אין תקינות ביחסים הזוגיים, גם מי שרעיתו יפה מאוד הוא עלול להתקשות 'לשמור את עיניו' מלסקור את סביבתו. ככלל, אין הגדרה אחידה ל'יפה'. הדעה לגבי יופיו של אדם - מה מוגדר כ'יפה' או כפחות יפה, יכולה להיות מושפעת כאשר המוצע דומה לאחד מבני המשפחה – אם, אב, אח, אחות, דוד, דודה; כיון שהמראה המוכר מהמשפחה מקל על הקשר. כמו כן, בין בני-משפחה יש קשר חיובי והדבר משדר לנפגש שיהיה לו קשר חיובי על פי רוב גם עם מי שהוא נפגש. מראה הדומה למי שעזר לו פעם, 'נתפס' כיפה (כנראה שיעזור לי גם אחרי הנישואין). אם מבנה הפנים של המוצע\ת דומה לאותו אדם חיובי, אנו מחשיבים אותו ליפה. התלבטויות בין התחושות המקשות על כלות להיכנס לחופה בשמחה אפשר להבחין בכלה הסבורה שחתנה הינו בעל מידות טובות ותכונות מעולות אך אינו מספיק 'גברי' – הוא הססן, לוקח לו זמן רב להחליט, הוא מעדיף שכלתו היא זו שתחליט הוא אינו נראה עוצמתי. הדבר קורה ברוב הפעמים אם בבית הוריה הקובעת היא האם. המוצע לה הוא בן לאם הקובעת בבית. אשה רוצה להינשא לאדם שיחליט בשבילה. לא כמו אביה שמתחמק מהחלטות ואומר לרעיתו 'תחליטי את'. תשובה לשאלה זו: הבת אומרת שיש לבחור את כל המעלות, חוץ מאשר 'גבריות' - הוא רך מדאי, הבת מזוהה כעוצמתית ופעילה. בדיקה: האם נראה שהבחור יתקשה לטפל בנושאי רישום במשרדי ממשלה, ברישום הבנים לבית הספר, להתמודד עם קשיים. אם התשובה היא: הוא יתקשה, יתכן והצעה זו לא כדאית לבת עוצמתית. אם התשובה הוא לא יתקשה (ברוב הפעמים זו התשובה) כדאי לשקול להמשיך את הקשר עמו כשזה לפני האירוסין. יש לתת הסבר לבעיה. גבר הוא אדם וגבר. אשה היא אדם ואשה. הצד ה'אנושי' שלה נמשך לגבר עדין, ובעל מידות טובות. הצד ה'נשי' שלה נמשך לגבר עוצמתי. בת עוצמתית נמשכת לבחור עוצמתי, גם בגלל שהוא דומה לה. אולם יש בכך סיכון כיון שיתפתחו ויכוחים לאורך כל החיים - מי הקובע. אם נישואיה יהיו עם בחור רך מאוד, היחסים עמו יהיו קלים ונוחים אך מפעם לפעם האשה תחוש תחושות קשות בגלל ה'חסר בגבריותו' חסר זה יבלוט בדיונים עמו ואיטיות החלטתו. 'אוף כמה זמן לוקח לו להחליט'. פעמים קצב פעילותו איטי משלה. יבלוט בצורה בולטת על ידי השוואות במפגש שמצויים בו גברים אחרים או בני משפחה שניחונו בעוצמתיות. האם יש פתרון? הקדמה: סביר שבת לאם פעילה תתנהג כאמה, והיא תקבע בבית. גם אם אינה סבורה שאמה פועלת נכון. אולם כדי לשפר את יחסי הגומלין עם בעלה ה'רך' נכון שהאשה תשתדל מאוד לא להיכנס לעימותים. כמעט תמיד כאשר הגבר אינו עוצמתי (אע"פ שאינו רך מאוד) אט אט הוא נהפך לפחות קובע בבית כיון שרוב הויכוחים בבית הם על עסקי הבית ובנושאים אלה האשה עומדת על שלה, ולכן הוא מעדיף לא להתווכח והתוצאה היא 'תחליטי את' כך הוא מגיב גם בדברים הנוגעים לו. קיימת אפשרות לשנות את הבעל ולגרום לו להיות יותר עוצמתי, אך הדבר דורש מהרעיה עבודה עצמית. לשאול ולבקש רשות מבעלה על דברים שלא איכפת לה לעשות כרצונו. כאשר שאלה אותו שאלה לתת לו לחשוב ולענות בקצב שלו. מאמץ לא להיכנס לדבריו. (נשים מדברות יחד מתוך ידידות, בעיניהן הדבר חיובי וכמובן שהשתלבות דיבורית זו אינה מפריעה להן. גבר מזהה את הכניסה לדבריו כשתלטנות).   זמן העבודה: כשנתיים (הרחבה בספר 'ביתך שלום'). 


שאלה כשמבחינים בחסרונות האם אפשר לקחת בחשבון שלאחר הנישואין דברים ישתנו לטובה.

תשובה, יש דברים שלעולם לא ישתנו, יש דברים שאולי ישתפרו אך לא בהכרח ישתנו.

 פעמים רבות ההחלטה החיובית הנה רק שכלית ולא רגשית – הנתונים נראים מתאימים, אך אין תחושת קשר רגשית, בעוד שההנחה היא שהחלטה על נישואין צריכה להיות גם החלטה רגשית. לכן, המתלבטים מסיקים מסקנה שאם אינם מתלהבים, סימן שאינם מתאימים.  הרחבה של פרטים אלה אפשר למצוא בספר 'הבית היהודי' חלק א' מאמר שידוכים.הבית היהודי חלק ב' במאמר ה'צורך המקשר' בפרק 'בחירת בן-זוג באמצעות הצורך.ספר ביתך שלום: מאמר 'הצעת שידוך גבר רך ועדין עם אשה עוצמתית. וכן מאמר: התיחסות ליופי בשידוכים.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.